אנשים לא אוהבים שמחלקים להם ציונים
אז יש לנו פה בעייה
כי זה בדיוק מה שאני עומד לעשות בפוסט הזה
הפעם ניגע בהתמודדות עם הרגשות היקרים שלנו. כמו בכל אזור של תפקוד אנושי, יש כאלה שעושים את זה יותר טוב, ויש כאלו שעושים את זה פחות טוב.
ואם אינטליגנציה רגשית היתה דבר אמיתי (והיא לא) זו היתה אמורה להיות המשמעות שלה — יכולת רגשית שמתפלגת על רצף.
טוב, חלאס פור פליי. הנה ההצעה שלי לארבעת הדרגות של התמודדות רגשית שראיתי בחיי אצל בני אנוש, מהגרוע למצוין.
זו רק דעתי האישית, אפשר לחלוק, מותר לקלל, עדיף להסכים בהתלהבות ולשלוח ויסקי סקוטי סינגל מאלט במתנה.
מתחילים.
א. המופעל — זה שלא מדבר על הרגשות שלו בכלל
בקטגוריה הזו נופלים גברים ונשים שמתייחסים לרגשות שלהם כמו מזג האוויר — יש גשם? רצים למחסה.
באותו נשימה — הרגש עולה? מגיבים ישר.
אין כמעט שום רגע של עיבוד, מרווח הזמן בין הרגש והתגובה הוא אפס. לא מבטאים רגש, לא מנהלים רגש — פשוט מצייתים לו.
כללית — מאלה, כדאי לשמור מרחק.
ב. החופר — זה שלא מפסיק לדבר על הרגשות שלו
גילוי נאות — רוב הלקוחות שלי ושל הקולגות שלי נמצאים בקטגוריה הזו, והיא גם הקטגוריה הכי נפוצה במקומותינו.
אז באתי היום להזכיר — דיבור על רגש לא שווה לרגש. אני יודע שהרגשות שלכם מציפים אותכם, מסקרנים אתכם ו… מרגשים אתכם, אבל…
1. לאף אחד אין כוח לשמוע אתכם מסתובבים שוב ושוב סביב הזנב שלכם ומלאים את העולם בכל פיפס שקורה בנבכי נשמתכם.
2. שוב ושוב הוכח שחפירה פנימית מתמדת לא באמת עוזרת.
בניגוד לניאנדרטל הקודם, אתם לפחות עושים משהו עם הרגש — מכניסים אותו לתוך תבנית מילולית, אבל שכחתם שלכל מהלך פסיכולוגי מוצלח יש נקודת התחלה — אבל גם נקודת סיום.
ג. המתכנת — זה שיודע לבטא את מה שהוא מרגיש בשלוש-ארבע שורות
טוב, זו קטגוריה נדירה יחסית, והיא בפירוש התקדמות.
רגשות בראש וראשונה הם מקור אינפורמציה פנימי. אינפורמציה טובה היא קודם כל בהירה.
כשאת או אתה מפתחים יכולת לבטא באופן בהיר ותמציתי את החוויה הרגשית שלכם, אתם מוכיחים לעולם שאינכם מופעלים ומוצפים נוכח הסערה הפנימית שלכם. אתם יודעים לעשות דבר מאוד חשוב — להתבונן בחוויה הרגשית שלכם, ולסמן אותה באופן מועיל.
וככה הרבה יותר קל ונעים לאנשים סביבכם להיות במחיצתכם.
ואתם קרובים קרובים לעבור לשלב הבא.
ד. המנהל — זה שלמד לתרגם את החוויה הרגשית שלו לסדרה של התנהגויות ופעולות רלבנטיות
תראו, סחבק סבור שהשאלה הרגשית המהותית והתרפויטית היא לאו דווקא ״מה אני מרגיש?״ אלא דווקא ״מה אני עושה עם מה שאני מרגיש?״
אתם יכולים לעשות פרצוף עד מחר נוכח הגישה המכניסטית שלי, אבל הנה החדשות הטובות —
פעולה נבונה על הרגש יכולה לשנות עם הזמן את הרגש המקורי עצמו.
אם למדת, עלמתי, להגיב באופן ענייני ומהיר ליציאות הציניות והמעליבות של בעלך, תגלי עם הזמן שההתנהגויות הללו פחות פוגעות בך, והרגש המקורי של עלבון והשתבללות יוחלף בתחושה של עוצמה וחוסן.
זהו להפעם. רק חשוב לי שתפנימו שבגרות רגשית פירושה אף פעם לא להישאר בתוך גבולות המגרש הרגשי. רגש יכול להיות תחילת הסיפור. לכם יש כוח לשנות את הסוף.
אהבתם? עוד עקרונות שימושיים של פענוח והתמודדות פסיכולוגית בקורס המופלא שלי ״לחשוב כמו פסיכולוג״ (16/6 בזום. יש גירסה מוקלטת)
תבקשו סילבוס בתגובות.